פורים- גם הביצה התחפשה

 
קבוצות גיל: 
שכבה צעירה
 
מקום הפעילות: 
בפנים
 
משך הפעילות: 
שעה
 
תיאור קצר: 

נספר ונמחיז את הסיפור הביצה שהתחפשה ונתחיל להיכנס לאווירת חג הפורים. 

מטרות: 

- החניכים יכירו את הסיפור הביתה שהתחפשה.

- החניכים יכנסו לאוירה פורימית ושמחה.

 

תיאור ארוך: 

שלב א’

הצגה-הביצה שהתחפשה

להכין את הדמויות שבסיפור מראש ולחלק לכל חניך דמות שיציג אותה בתורו.

תפאורה מתאימה שהוכנה מראש, למשל- ביצה מקפה או כל חומר אחר ועליה נדביק סקוצ’ים וכל פעם שנספר למה הביצה התחפשה נצמיד עם הסקוצ’ים את התחפושת המתאימה.

 

“הביצה שהתחפשה”/ דן פגיס

היה היתה ביצה שלא רצתה להיות ביצה, מפני שלא ידעה: לא לעמוד, לא לקפוץ ולא ללכת וכל הזמן רק מתגלגלת ומתהפכת.

פגשה הביצה כדור פינג – פונג. “אנחנו כל כך דומים” אמרה לו, “שנינו עגולים ולבנים, בוא נתגלגל יחד!”, אבל הכדור היה ריקן וגאוותן “אני קופץ, אני רץ ואת רק מתגלגלת!” אמר וקפץ מעל לביצה הנבהלת.

פגשה הביצה בלון, “אנחנו כל כך דומים” אמרה לו, “שנינו עגולים בוא נתגלגל יחד!” אבל הבלון היה מנופח ורודף רוח ובכלל לא רצה לענות. הוא נמשך לו למעלה ופרח לו משם והלאה.

נתגלגלה הביצה לבדה וחשבה לה: “מה אפשר לעשות? מה עוד אפשר לנסות? איזה צורה מוזרה יש לי, ממש צרה צרורה! האם בכל העולם לא אמצא לי חבר?”

פתאום היה לה רעיון נפלא: היא תתחפש למשהו אחר!

התחפשה לפרח אדום: צבעה את פניה בצבע אדום, הדביקה סביבה עלים כחולים וזהו! “איזה פרח משונה” אמרה ילדה, “הוא חלק ובכלל אין לו ריח, הוא בכלל לא פורח!” “הוא סתם ביצה” אמר לה ילד אחר ושניהם הסתלקו בריצה.

עכשיו התחפשה הביצה לפטרייה, אומנם שמנמונת, אבל נחמדה מאוד. עמדה לה בצד, קצת נפחדת. הפטריות הביטו בה בתימהון: “הפטרייה החדשה יש לה קליפה קשה ורגל עבה מתנדנדת!”. וכך הבינה הביצה שלביצה קשה לחיות, אם היא רוצה להיות לא היא, אלא אחת הפטריות.

בכל זאת ניסתה מחדש: התחפשה והנה היא כד! התקשטה בפסים, הדביקה לעצמה צוואר ושתי ידיות וזהו, אבל חתול שעבר שם שאל: “מה זה, האם אתה כד? אין לך פתח ובכלל אי אפשר לשמור בך חלב”, מה אפשר לעשות?

התחפשה הביצה לליצן, חבשה מצנפת עם גדיל וציירה על עצמה (לפי הסדר) גבות, עיניים, אף וצחוק “אינך מצחיקה” אמרו לה “מכירים אותך מרחוק”.

ניסתה הביצה תחפושות אחרות. התחפשה לסל, לשעון ולתפוח ואפילו לסתם מעגל מצוייר בגיר על הלוח. אבל שום דבר לא הועיל. בכל פעם הכירו אותה מיד, “את סתם ביצה מחופשת” אמרו לה.

גם התרנגולת הכירה אותה “איפה היית ביצתי שלי? כבר מזמן רציתי לשבת עליך, לדגור כמובן”

“אמא, איננו רוצה” אמרה הביצה, “תני לי להתגלגל בעולם”.

“אולי בפעם אחרת” אמרה הדוגרת, “ועכשיו תעשי בדיוק כמו כולם”. וכבר דגרה עליה.

פתאום היתה הביצה בחום בחושך והיתה מוכרחה להמתין אבל למי?

יום אחד היתה לה הרגשה מוזרה… משהו נע בה, וזז בה, וזע בה…

“אמא”, ולא שקטה ולא השלימה, “אני כבר לא אני”, צייצה, “אני כבר לא אני! אני כבר לא ביצה! משהו מנסה בי לבקוע, לפתוח, לפרוח!”

“כמובן”, אמרה אמא, “כמובן, סוף סוף אתה אפרוח!”.

 

שלב ב’

ניתן לעשות יצירה שקשורה לסיפור עם החניכים.

 




בניית אתרים Blacknet.co.il